הישאם נ' אלבר שרותי מימונית בע"מ

החלטה

זוהי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' הרשם הבכיר נ' זיתוני), מיום 13.11.12 אשר לפיה נדחתה הבקשה להארכת מועד להפקדת פיקדון, שהיתה תנאי לביטול פסק דין שניתן ביום 16.12.11, בהתאם להחלטה מיום 1.7.12 (להלן: "ההחלטה").

על יסוד הנימוקים המפורטים להלן, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה, לדון בה כבערעור עצמו וזאת בהעדר התייחסות הצדדים לכך כאמור בהחלטתי מיום 27.1.13, על כל המשתמע מכך. כמו כן, סבורה אני כי יש לקבל את הערעור ולהורות על ביטולה של ההחלטה והחזרת הדיון בה לבית משפט קמא.

רקע:

ביום 16.12.11 ניתן כנגד המבקש פסק דין בהעדר הגנה ובמסגרתו חויב המבקש לשלם למשיבה סך של 27,099 ש"ח בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד (להלן: "פסק הדין"), בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבה בתאונה שהתרחשה ביום 30.10.10 (להלן: "התאונה").

ביום 1.7.12 נערך דיון בין הצדדים ולבקשת המבקש ניתנה החלטה על ביטול פסק הדין שניתן בהעדר, בתנאי שהמבקש יפקיד בקופת בית המשפט פיקדון בסך 2,000 ש"ח.

משלא הפקיד המבקש את הפיקדון במועד האמור, ניתנה ביום 7.10.12 החלטה ע"י בית משפט קמא, ביוזמתו, לפיה פסק הדין שניתן עומד בתוקפו וניתן להמשיך בהליכי ביצוע במסגרת לשכת ההוצל"פ.

ביום 11.11.12 הגיש המבקש בקשה להארכת מועד להפקדת הפיקדון, בקשה שנדחתה ביום 13.11.12 ללא שנדונה לגופה, מהנימוק שבקשה זו הוגשה בהתעלם מההחלטה מיום 7.10.12.

מכאן בקשת רשות הערעור המונחת עתה בפניי.

טענות הצדדים:

המבקש טוען כי לאחר הדיון מיום 1.7.12 עזב את בית הוריו בשל סכסוך משפחתי כאשר שובר ההפקדה נשאר בביתו, חרף זאת פעל להסדרת תשלום הפיקדון, כששלח את חברו לבית הוריו על מנת שייקח את השובר.

כמו כן, טוען המבקש כי מסר לחברו סך של 2,000 ש"ח על מנת שישלם את הפיקדון בדואר.

אלא מאי, לטענת המבקש, חברו לא דאג לשלם את סכום הפיקדון ומיד עם היוודע לו הדבר הגיש ביום 11.11.12 את הבקשה להארכת מועד להפקדת הפיקדון.

המבקש מוסיף וטוען, כי החלטת בית משפט קמא הדוחה את הבקשה להארכת מועד להפקדת הפיקדון שגויה, נוכח ההגנה הראויה העומדת לו, בנסיבות בהן המבקש מכחיש את מעורבותו בתאונה הנטענת בציינו כי תיק המשטרה נגדו נסגר, ובנסיבות בהן פסק הדין ניתן בהעדר הגנה ללא שניתן לו יומו בבית משפט.

לאור האמור, עותר המבקש לקבל את הערעור ולהורות על הארכת המועד לביצוע ההחלטה מיום 1.7.12 בדבר הפקדת הפיקדון.

המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי בקשת רשות הערעור המוגשת על החלטת בית משפט קמא מיום 13.11.12 מתעלמת מהעובדה שפסק הדין הינו חלוט, ועל כן בקשת רשות הערעור נסובה על עניין ערטילאי ולא רלוונטי, כלשונה.

לטענת המשיבה מניין הימים להגשת בקשת רשות הערעור הינו מיום החלטת בית משפט קמא מיום 7.10.12, קרי עד ליום 7.11.12, על כן, נוכח מועד הגשת בקשת רשות הערעור, אין המבקש עומד בתנאי הסף להגשתה.

בנוסף, טוענת המשיבה כי המבקש לא לקח כל אחריות למחדליו באי תשלום הפיקדון, ועל כן יש לדחות את בקשת רשות הערעור ולהשאיר את החלטת בית משפט קמא על כנה.

דיון והכרעה:

סעיף 52 (ב) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד – 1984 (להלן: "החוק") אשר דן בסוגית מתן רשות ערעור על החלטת ביניים קובע כהאי לישנא: